<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן כ'</h1>
<h2>דף יח.</h2>
כלי פשתן מותר לכבסן במועד, והא דאמרינן לעיל דאסור למאן דאית ליה תרי, מיירי בשל צמר, מתיב רבא מטפחות הידים והספרים הני אין כלי פשתן לא, אמר ליה אביי מתני' אפילו בשאר מיני, אמר בר הדיא לדידי חזי לי ימא של טבריא דמפקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולא דמועדא, מתקיף לה אביי ומאן לימא לן דברצון חכמים עבוד וכו', ואע"ג דלעיל מסייע ליה אביי לר' יוחנן ומתרץ אליביה אתקפתא דרבא, הכא משמע דלא סבירא ליה, אי נמי לעיל לאו משום דסבירא ליה כוותיה אלא לדברי ר' יוחנן מתרץ דלא תיקשי ליה ממתני' ונראה דכך הלכה דאסור לכבס כלי פשתן במועד מדקא מותיב ליה רבא לר' יוחנן ממתניתין, ואף אביי אמר דילמא שלא ברצון חכמים עבוד, ולכאורה משמע דאביי ורבא דהוו בתראי סבירא להו דאסור ולא סבירא להו כר' יוחנן ואזלי לחומרא, רבי יצחק ב"ר אשר ורבי אברהם ב"ר דוד פסקו כר' יוחנן דמותר. וכל אלו שמכבסין במועד מכבסין כדרכן אפילו בנתר (ואהל) [וחול], ולמועד לא בעי צינעה מפני כבוד המועד, שאין כלים מתכבסין יפה בבית כמו על הנהר, וראיה מבר הדיא דאמר לדידי חזי לי ימה של טבריה דמפקי לה משיכלי דמאני דכיתנא בחולא דמועדא, אלמא דהא דשרי לכבס במועד מותר אפילו בפרהסיא על גב הנהר.
